שמואל שדמי ז"ל (1995-2018)

״וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם״

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

תעודת זהות

סיפור חייו

"תתארו לכם עולם יפה,פחות עצוב ממה שהוא ככה ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים
מעל גגות הכוכבים,והזמן עובר בלי פחד ואני הולך לפגוש אותו…"

תתארו לכם עולם בלי מלחמות,בלי מחלות,בלי תאונות…חיים המתנהלים בלי פחד ובלי חרדות…

תתארו..ככה חצי שנה שמואל כל פעם כשבאתי לבקר אותך בביה"ח…

כשהיית בלי הכרה ומונשם תארתי אותך נושם לבד..

כשהצלחת לנשום קצת יותר עצמאי תיארתי וחיכיתי איך יהיה כשתפקח עיניים…
כשפקחת אחת חיכיתי לשניה,כששתיהן היו פקוחות לרגע קל,חיכיתי שתסתכל עלי…

ואז ששכבת לך כמה חודשים,לעיתים בעיניים בוהות,פעמים-בעיניים חודרות…ונדמה היה שאתה מאזין לשירים,לסיפורים והחוויות שהיו מעבירים החברים ליד מיטתך…

ותארתי לי-איך יהיה כשתקום…צעדים ראשונים…מילים ראשונות…

זה לא שציפיתי לאיזה נס פתאומי,שביום אחד תקום על הרגליים-לא.ידעתי שהדרך ארוכה והבטחתי לך בשקט שאלווה אותך לאן שצריך-בית לוינשטיין,תל השומר או כל מקום…ונתקדם איתך צעד אחר צעד.."כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"-וכל עוד עינייך הכחולות פקוחות..יש תקווה!!!

וכשהאמנתי פחות, הייתי שומעת את כל הנשים הטובות מרעננה שמבטיחות לך לרקוד בחתונתך ושואבת מהן כוחות.
"תתארו לכם את החיים זזים קדימה ואחורה ,מה שחסר שוב מתמלא,מה שהיה פתאום ישנו"

שמואל,ירדתי למדשאה של בלינסון ,עצמתי את העיניים ותארתי… ונזכרתי…בך וברחלי בעגלת התאומים שקניתי לכם, צמד חמד ילדים חמודים המטיילים בגינות רעננה…ותארתי אותך בפארק רעננה משחק כדורגל עם ילד..

ושוב עצמתי עיניים וראיתי אותך מתבגר,בחור סקרן תלמיד ישיבה וגם חבדני"ק שמסתובב בשליחויות בעולם, אוסף חוויות מכל מיני מקומות ושולח לי הודעות ותמונות ממקומות רחוקים..

בהמשך נזכרתי בחזרתך לארץ-היינו מסתמסים על עיניינים משפחתיים-תמיד דאגת לעדכן אותי בכל החדשות המעניינות ולהתעדכן מה קורה אצלינו.

הכל עוד טרי..שבוע…עוד קשה להאמין שאם נפגוש אותך -אז רק בגן העדן.. אתה כבר שם,זה די מובן
אז היה שלום אחיין יקר,והיה מליץ יושר עלינו בשמיים..

הדלקת נר הספדים מאת קרובי משפחה